הנאה בימי קורונה -שטחי זה העמוק החדש

חג סגר שמח לכולם 😊
מה שלומכם בתקופה מוזרה זו?
חג החירות השנה באמת מקבל משמעות מעט מוזרה, כשכולנו בסוג של בידוד וסגר.
אני נכנסתי לבידוד בעקבות טיסה שעליה התגלתה נוסעת חולת קורונה.
הייתי 10 ימים בבידוד כשעדיין העולם החיצוני היה חופשי (יחסית). את "חוכמת הבידוד" פרסמתי בפוסט נפרד שתוכלו לקרוא כאן
המצב הכללי שאליו נקלענו כולנו, כאנושות, מייצר כל כך הרבה זמן והזדמנות לחשיבה,
שכמות ההגיגים והתובנות ממלאה את כל המדיות החברתיות ואמצעי התקשורת האחרים.
רוצה לומר, שמתם לב איך נראה הוואטסאפ של כולנו???

זהו המשבר הראשון שאני לא 100% בעלת עסק. זה שינוי ענק מבחינתי.
בעברי כבעלת עסק, בכל תקופה של משבר כזה או אחר מצאתי את עצמי מאוד יעילה ומאוד בעשייה.
יצרתי המון תוכן חדש, שמרתי על קשר עם הלקוחות שלי,
מצאתי דרכים לתת ערך החוצה וגם לשמר את הפעילות העסקית שלי כך שהיציאה מהמצב לא תהיה ממקום נמוך יותר.

הפעם אני במוד אחר. אני בחל"ת ממקום העבודה שלי (אל על, למי שאולי לא יודע).
לטובת העסק שלי, שהוא בהיקף נמוך הרבה יותר בשנתיים האחרונות, אני עושה בעיקר דרך נתינה.
והאמת היא שבשנים האחרונות אני שמה דגש חזק מאוד על ליהנות בחיים.
ככה אני מתמודדת גם עם התקופה הזו.
אני מגלה את כוחה של השטחיות. רדוד זה העמוק החדש.
החלטתי לשתף אתכם בדברים שעוזרים לי בתקופה הזו, שמהנים ועושים לי נעים.

בקצרה על ספורט ותנועה

להניע את הגוף זה דבר חשוב. אני מחזיקה מעצמי מאוד פעילה אולם לא מאלה שרצות מרתון בתוך מסגרת של 100 מ'...
מכיוון שיש כל כך הרבה ספורט וערוצי יוטיוב ושיעורים בלייב ובזום שהחלטתי שאין לי הרבה מה לתרום כאן.
אני ממשיכה ומשתדלת לעשות פילאטיס, לזוז תוך כדי ריקוד ועוד.
אולם באמת, כאן אין לי תרומה מיוחדת עבורכם.

חוץ ממחשבה קטנה שתמיד משעשעת אותי:
אני טוענת שה"ספורט" כעיסוק נולד כשהפסקנו לזוז באופן טבעי.
אבותינו לא עשו ספורט. הם פשוט זזו, רצו וצעדו המון כי לא הייתה אפשרות אחרת.
התקופה הנוכחית רק מעצימה את זה.
ברגע שצמצמו אותנו אנחנו מוצאים דרכים לנוע. ושנמשיך ככה.

סאפ בימים רגילים

2 המלצות לסדרות לתקופת בידוד

אני משוכנעת שאני לא היחידה שאומרת תודה לאל על נטפליקס. מה היינו עושים בלעדיהם.
אז הגבלות לשעות מסך וכל זה... תחליטו לבד.
כמו שהבנתם אני בעד להתמסר מעט בתקופה שכזו, אז לפחות שתעשו את זה עם אחלה סדרות.

ריטה

סדרה דנית משובחת.
למרות שזה יכול להיות מוזר לעיתים לשמוע סדרה דוברת דנית, אנחנו כל כך רגילים לאנגלית, ממליצה להתגבר על העניין.
יש משהו שאני מאוד אוהבת בסדרות שאינן אמריקאיות.
העדר הנצנוץ הזה, הגלאם, שהוא חלק בלתי נפרד מכל סדרה או סרט אמריקאיים, נותנים תחושת אמיתיות גדולה יותר.
אפשר ממש להאמין לדברים שרואים. הצילום הרבה יותר פשוט ומאפשר חיבור והזדהות גדולים יותר.
ריטה היא מורה שההתנהגות שלה בחייה הפרטיים לחלוטין אינם מודל לחיקוי,
אולם, בבית הספר ולטובת תלמידיה היא תעשה כל מה שביכולתה כדי לאפשר להם בחירה והזדמנות.
ריטה היא דמות עגולה (נדמה לי שככה קוראים לזה בשיעורי ספרות) יש בה צדדים רבים.
היא אנושית על כל המשמעויות של זה. הטובות ואלה שפחות.
יש 4 עונות שבאף אחת מהן לא חשתי שנמאס לי.
סדרה מומלצת בחום.

Fair use, https://en.wikipedia.org/w/index.php?curid=47301903

הארטלנד  (Heartland)

נתקלתי בסדרה הזו לגמרי במקרה, ביום שהתחלתי את הבידוד שלי.
סדרה קנדית בת 13 (!!) עונות, שהתברר לי שעלתה ב- 2007 כשהעונה האחרונה עלתה ב- 2019.
הסדרה הזו עבורי הייתה ממש תענוג צרוף.
בשנים האחרונות שמתי לב כי הטעם שלי משתנה מבחינת צפייה בסרטים וסדרות.
בעוד שממש בצעירותי הייתי מחובבות סרטי אימה ומתח מוגזם, התרככתי מעט במהלך השנים.
אני עדיין אוהבת סדרות מתח טובות, אולם לא כאלה בהן יש רוע רב מדי ועוצמות של חרדה גבוהות.
הגעתי למסקנה שאני "צורכת" תכנים שעושים לי טוב.
הארטלנד עונה על ההגדרות הללו Big time!
זוהי סדרת דרמה משפחתית שמתרחשת בקנדה, בעיקר בחוות הסוסים המשפחתית.
כל הסדרה נסובה סביב היחסים המשפחתיים וסביב ... סוסים. איזה יופי!
גיבורת הסדרה מאלפת סוסים וכל החיים בסדרה קשורים לסוסים. גידול סוסים, אילוף, מרוצים, רודיאו.
הצילומים של הנופים בקנדה מרהיבים וכל ההתרחשויות הקשורות למערכות יחסים אינן מופרכות כמו סדרות אמריקאיות רבות.
טוב, שלא ישתמע כאילו יש לי משהו נגד סדרות אמריקאיות.
יש רבות שאני אוהבת אולם כנראה אני כרגע בתקופה "זרה".
לא התכוונתי לסדרה (בריטית -אמריקאית), אבל אם כבר הזכרנו, זו סדרה מעולה. אישית העדפתי את הספרים וגם שם קצת מתחו את הסוף יותר מדי...

Fair use, https://en.wikipedia.org/w/index.php?curid=13819536

גרייס ופרנקי

סדרה שפגשתי עוד לפני התקופה. אולם היא פשוט נהדרת בעיניי.
מי שלא ראה ממש כדאי.
קאסט מרשים של שחקני עבר בראשות ג'יין פונדה ולילי טומלין.
זוהי קומדיה שהדמויות הראשיות בה הן בגיל השלישי, גילאי 70 פלוס, וזה עלול להרתיע מעט.
אולם היא חכמה ומשעשעת עם נגיעות מרירות.
עוסקת כמובן ביחסים, שונות, התמודדות עם משברים וקצת בענייני יחסים הומוסקסואליים ויציאה מהארון בגיל מבוגר.
קומדיה מומלצת.

Fair use, https://en.wikipedia.org/w/index.php?curid=13819536

ספרים רבותיי ספרים...

כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת לקרוא. כמה הרבה אני קוראת וכמה מהר.
אז נראה די מובן מאליו שמה שיעסיק אותי בעיקר בתקופה הזו אלו ספרים. ולא כך היה.
מאז תחילת הבידוד שלי וממש עד לפני יומיים לא קראתי.
יותר נכון, ניסיתי ולא הצלחתי...
את "עיר של בנות" התחלתי טרום עידן הקורונה. מזמן.
אני אוהבת מאוד את אליזבת גילברט וקיבלתי המלצות חמות על הספר, אבל זה לא הלך.
אני לא מאלה שנשברות. וניסיתי. עוד ועוד, ובכל פעם אחרי מספר עמודים הפסקתי והתחלתי לעשות משהו אחר.
ושוב, מי שמכיר אותי יודע שאצלי אין כזה דבר "אחרי מספר עמודים..."
אני מתחילה לקרוא והפעם הבאה שאני מרימה עיניים זה כשחלפו מינימום 40-50 עמודים..
אמרתי לעצמי שפשוט אין לי מוד לקרוא. קורה. קורונה טיימס ...
ואז חוויתי סוג של הארה פנימית.
אמרתי לעצמי - אולי אני אקח ספר אחר.
לקחתי.

"המטופלת השקטה"/ אלכס מיכאלידס. וואוו. מתח פסיכולוגי מעולה.
גמעתי בלי לעצור כמעט. הכל נבנה כל כך מדויק. מפתיע.
העניין כאן אינו הסיפור עצמו (אשה רצחה את בעלה והיא שותקת מאז. זה לא ספויילר זה כתוב בכריכה האחורית).
אלא התיאור של הפסיכולוגיה והתהליך הפסיכולוגי.
גיבור הסיפור הוא פסיכולוג, והנבירה הזו בתוך עצמו, כחלק מהתהליך הפסיכולוגי של המטופלת שלו היו בעיני מרתקים במיוחד אם אתם עובדים עם אנשים.
מעבר לספר עצמו ולהמלצה החמה עליו, כמובן שהתבוננתי על עצמי.
הייתי כל כך נחושה לקרוא את "עיר של בנות" ולא האמנתי שאני לא מתחברת. והתעקשתי.
מזל ששחררתי.
יתכן שעכשיו אחזור אליו.
בספרים, כמו בחיים, לפעמים צריך לשנות, לעשות משהו אחר, ופוףףףף הכל מסתדר.

אנחנו חוגגים את חג הפסח,
חג החרות. בתקופה ששמה לנו כל כך הרבה מגבלות על החרות האישית שלנו.
מאחלת לכולנו שהתקופה הזו תסתיים במהירה,
שנצא ממנה מחוזקים, כי תמיד יש חיובי בכל מצב ותקופה.
שנצליח לעבור בקלות גם את התקופה אחרי, את החזרה לשגרה, שתהיה אף היא מאתגרת ושונה.

אשמח לשמוע מכם כאן למטה (או בפרטי)
אוהבת המון,

רוית