הזדמנויות בטורונטו - הסיפור מאחורי הסיפור

אתם יודעים איך זה שלפעמים אתם עושים משהו שהוא לא ממש ברגיל שלכם?
שאתם מבינים שזה עושה לכם הבדל בחוויה?
כתבתי פוסט על שהייה כיפית בטורונטו עם המלצות לסיורים ומקומות מקסימים שהייתי בהם.
סיפרתי לכם שאני אוהבת סיורים ואפילו המלצתי על שניים שעשיתי.
אתם מוזמנים לקרוא על כל זה כאן.

היה לי ברור שעל השהייה הספציפית הזו אכתוב פוסט נוסף, סוג של מאחורי הקלעים.
בעצם זה יותר על ניצול הזדמנויות. תמיד רלוונטי במיוחד בנסיעות לחו"ל.

הנה מה שלא סיפרתי שם:

הלכתי לישון  אחרי הטיסה והסתובבות קצרה באזור המלון.
עדיין בלי תוכניות מוגדרות מה אני רוצה לעשות.
התעוררתי מוקדם יחסית (בכל זאת קצת ג'ט לג) והחלטתי להירשם לסיור.
חיפשתי סיור. נרשמתי. ניסיתי לחזור לישון. קצת נמנמתי..
קראתי קצת, פייסבוק, נטפליקס ומפה לשם נהייתי ממש רעבה...
התחלתי לחפש מקום שבא לי לאכול בו...
בוקר אופייני אחרי טיסה מהארץ לצפון אמריקה.
רציתי לאכול ארוחת בוקר וגם להספיק להגיע בזמן לנקודת המפגש.

זה יכול היה להיות ממש פשוט..
אלמלא החלטתי שאני רוצה לאכול במקום ששמעתי עליו מהרבה דיילים, החלטתי שזה מה שבא לי.!
המקום נקרא Eggspectations, אחלה מקום עם אוכל טעים. חביתה, טוסט אבוקדו (אחת האהבות של רוב הדיילים)

וגם החלטתי שאני עושה את כל זה כשאני מנווטת ב"עיר התחתית"...
למי שלא יודע במרכז טורונטו יש עיר שלמה בנויה מתחת לאדמה. רעיון חכם מאוד בהתחשב בתנאי מזג האוויר.
הרחובות התחתיים יפיפיים עם המון(!!!) חנויות, מסעדות ובעצם כל מה שצריך כדי שלא תהיו חייבים לצאת החוצה.
כולל יציאות ומעברים בין בנייניי המשרדים השונים. "המבוך" הזה נקרא  The Path  ולמי שאינו ממש מנוסה בניווט שם זו חוויה מאתגרת.
ה- GPS וגוגל מפס עובדים אולם יש להם קטעי העלמות מוזרים. בקיצור, מניחה שהבנתם שלא הגעתי בזמן...

מימין: ארוחת הבוקר שלי משמאל: "שושנת הרוחות" ב PATH ודוגמא של הרצפה

הגעתי לנקודת המפגש בעשר דקות איחור...
הסיור שלי כבר לא היה שם.. ואני מודה שלרגע ממש כעסתי על עצמי.
למה לא תכננתי מראש? למה לא קמתי מוקדם יותר?
למה התעקשתי דווקא על ארוחת הבוקר הזו? ויכולתי להמשיך לכעוס על עצמי עוד ועוד.

אחרי כמה דקות של באסה, תפסתי את עצמי והחלטתי שאני ממש חייבת להפיק את המירב והמיטב מהיום הזה. חייבת!
או בעצם אני ממש רוצה לשנות את מצב הרוח שנכנסתי אליו... כי הרי זו עוד דוגמא לאיך מתנהלים עם שינוי.

פתאום ראיתי קבוצה מתקרבת. נעמדתי מהצד והתחלתי להקשיב.
מכירים את זה שאתם מקשיבים אבל מסתכלים הצידה, שאף אחד לא ישים לב?
אז כזה. כי לא נעים, מה אני מצותתת לקבוצה שאינה "שלי"?

אחרי שעשיתי את עצמי הרואה ואינו נראה, החלטתי להיות אמיצה... (מי ישמע איזו משימת אומץ... )
נגשתי למדריכה ואמרתי לה שפספסתי את הסיור שלי, ואני רוצה לדעת אם אני יכולה להצטרף אליה.
היא הייתה מקסימה ונענתה מייד ובחיוב.
זה הסיור ל Down Town Toronto עליו כתבתי בהרחבה מעט יותר בפוסט כאן.
התחלתי לשוחח מעט עם המדריכה, ששאלה אותי מהיכן אני. כמובן שאמרתי לה שאני מישראל.
שתי דקות לאחר מכן, התחלנו להתקדם, ניגש אלי גבר אחד מהקבוצה ובעברית עילגת (דמיינו מבטא אמריקאי כבד) שואל אותי "מאיפה אתה בארץ?"
ואני (תמשיכו לדמיין - אותי עם מבט מופתע וזוג עיניים בשוק...) עונה לו שאני מהוד השרון.

הבנאדם כולו מתחיל לחייך מאוזן לאוזן,
מציג את עצמו ומספר לי שהבן שלו למד בתיכון בהוד השרון (!)
רקע קצר: בביה"ס התיכון "מוסינזון" בהוד השרון יש מסגרת של פנימייה לנוער בכיתות ט' ו-י'.
כחלק מתוכנית נעל"ה מגיעים צעירים ללמוד תיכון בארץ ומקבלים תעודת בגרות ישראלית.
מתברר שהבן שלו לקח חלק בתוכנית הזו והיה 3 שנים בארץ.
יש להם חברים בארץ והוא היה הרבה פעמים פה.

התחלנו לדבר, והוא סיפר לי שהוא בכלל אמריקאי שגר לא רחוק מהעיר ניו יורק.
סיפר לי על עצמו ועל משפחתו ולאחר שהסתיים הסיור ישבנו לאכול יחד בפאב האירי שהמליצה לנו עליו המדריכה בסיור.
משם המשכנו והחלטנו לבקר ב- (OCAD University (Ontario Collage of Art and Design.
האוניברסיטה,בית הספר לאומנות ולעיצוב, הגדול ביותר בקנדה.
מבנה יפיפה מבחוץ ובולט כשחולפים על פניו.

בהמלצת אשתו של החבר החדש שלי נכנסנו בביטחון פנימה, חלפנו על פני הכניסה והתחלנו לשוטט בתוך המבנה.
ראינו קבוצות לימוד שונות, מרחבי עבודה ויצירה, אזורים בהם בדיוק תלו תערוכת ציורים, ממש הצצה אל מאחורי הקלעים של בי"ס לאומנות.

לאחר זמן מה, דיוויד (השותף שלי להתרוצצות הזו) היה צריך להמשיך למפגש מתוכנן.
נפרדנו כידידים טובים, החלפנו טלפונים וכתובות מייל ואנחנו בקשר מאז.
לא לפני שיצאנו החוצה ונהנינו מהפארק המקסים שנמצא מאחורי בניין הלימודים המרכזי.

מה עוד הספקתי לראות בטורונטו?

מזג האוויר היה מעולה. קריר ובהיר. כך שמעיל טוב עשה את העבודה.
בהשראת הבילוי בביה"ס לעיצוב החלטתי להמשיך באותו ז'אנר.
נסעתי להסתובב בסביבת אוניברסיטת טורונטו.
המבנים יפיפיים מבחוץ ומבפנים.
הפעם כבר הייתי אמיצה לבד.
פתחתי דלתות ונכנסתי בביטחון לכיתות ואולמות הרצאה.
נהניתי לספוג אווירה ולדמיין איך זה להיות סטודנטית במקום כזה.
אמנם נראה ממש כיף אבל את הקור הקנדי אני ממש לא לחוות ברמה יומיומית.

ואחרון אחרון חביב, חוב קטן שיש לי, בהמשך לסיור באזור המזקקה, Distillery District.
ממליצה על הצצה לגלריות שם.
לא עשיתי מחקר מסוים לפני כן. פשוט הלכתי ונכנסתי למקומות שאהבתי.

שתי המלצות לגלריות שנהניתי בהן מאוד:

All in the Wild – גלריית צילום עם צילומי חיות וטבע מרהיבים.
הצלם שמציג שם את צילומיו הוא Jason Leo Bantle.
צלם טבע מחונן וזוכה בפרסי צילום רבים.
קשה לא להתרשם מצילומי דובים, ציפורים ומגוון עצום של נופים מצולמים. מומלץ ממש!

Jason Leo Bantle

Beauchamp Gallery –גלרייה אחת מתוך "רשת" גלריות בקנדה.
בכל אחת מהן ניתן להתרשם ממגוון אומנים קנדיים ואחרים, סגנונות ותחומים שונים.
בתמונה כאן, יצירה של Boutet, שהוא פסל דיגיטלי, שלמד תקשורת ועיצוב גרפי.
העבודות שלו בעיקר עשו לי שמח בלב. וכך גם הרבה משאר היצירות המוצגות בגלריה.
בקיצור, ממש נהניתי. מרשים!
אני ממש לא מבינה גדולה באומנות.
אולם אוהבת עד מאוד להתרשם יצירה ומעריצה את האנשים שפרי עשייתם מפאר את קירות הגלריות השונות.
מבחינתי פשוט להיכנס ולחוות את הסגנון.
תמיד משלבת את זה עם תשאול קצר של מי שנמצא בגלריה.
סגנונות, השפעות אומנותיות... זה לא אני... אצלי רק מה שמרגיש לי בלב כיפי ועושה לי נעים  בעיניים. ובלב.

 פיסול דיגיטלי של האמן הקנדי Boutetתובנות עיקריות מהיום הזה:

יש לי בעצם 3 תובנות עיקריות כאן.
הראשונה היא להעז.
אני חושבת ויכולה לראות מצב שבקלות הייתי מוותרת על הצטרפות לאיזשהו סיור.
הייתי מטיילת לבד ומן הסתם נהנית.
אולם, התעוזה הזו, אולי קצת חוצפה ישראלית, לבקש להצטרף לסיור שאני לא רשומה אליו, יצרה לי יום מיוחד מאוד.
בתוספת היכרות עם אדם שהיה לי מאוד נעים בחברתו.
בהקשר לזה, אני מודה על כך שגייסתי לעזרתי את הקלילות.
אלמלא בחרתי בקלילות יתכן שהייתי מסרבת להצעתו של דיוויד לאכול יחד,
ולא היינו ממשיכים לבילוי המעניין שהיה לנו.
והדבר השלישי הוא ההתעלמות המוחלטת במהלך היום הזה מ "לא נעים לי" ו- "מה יגידו".
אנחנו מונעים מעצמנו הרבה דברים, בגלל המחשבות הללו.
אז בכל פעם שאני מצליחה להתעלם מהן אני שמחה על כך, וברוב המקרים יוצאת נשכרת.

עד כאן הפעם.
אם אתם מגיעים לטורונטו מוזמנים ללכת בעקבות ההמלצות שלי, ולשתף.
מקווה שתבלו בכל מקום שאליו תגיעו.
והכי חשוב שתיישמו. תעזו, תפעלו מתוך קלילות ותעשו מה שטוב לכם.
אשמח לקרוא מתחת לפוסט מה דעתכם.

בינתיים תהנו המון, זה באחריותכם,

אוהבת תמיד,

רוית