על עצמאות אישית, מכונת כביסה וטיול לרודוס

יום העצמאות הוא יום חג לאומי.
מלא בסיפורי גבורה ומחובר ליום הזיכרון לחללי צה"ל, שבזכותם יש לנו עצמאות.
חשבתי על זה שלכל אחד מאיתנו יש את העצמאות הפרטית האישית שלו.
אולי לא עם דגלים ומשואות אבל בהחלט עם הרבה זיקוקים ואסימונים נופלים.
ואני שמחזיקה מעצמי עצמאית, שאלתי את עצמי לא מעט על העצמאות הזאת שלי. ועל הדרך אליה.
אצלי התהליך, לפחות בחלקו, קשור לגירושים שלי.
התגרשתי לפני 10 שנים. אחרי 22 שנות נישואין. את מי שהיה בעלי הכרתי בגיל 19 וכשהתגרשנו הייתי בת 45.
רק מהמספרים האלה, אפשר להבין שעברתי מבית הורי לבית שלי עם בעלי דאז.
כמו בהרבה סיפורי עצמאות גם לי יש סימני דרך מכוננים ומרגשים.

מה הקשר בין עצמאות אישית למכונת כביסה?

לא הרבה אחרי שהתגרשתי מכונת הכביסה שלי התחילה לעשות בעיות.
אני לא צריכה לספר לכן שאין מצב להיתקע בלי מכונת כביסה בבית עם ילדים ומתבגרים.
התחלתי לבדוק את הנושא ולחשוב מה אני מחפשת ומה מתאים עבורי.
בדיוק באותם ימים התקיים יריד "חבר" (למי שלא מכירה זהו יריד לאנשי צבא ומשרד הבטחון) ואמא שלי הציעה לי להצטרף אליה.
יש שם מבצעים שווים על מוצרי חשמל. אז הצטרפתי.
אני זוכרת את עצמי מסתובבת שם בין הדגמים השונים ומנסה לחשוב מה אני רוצה? מה אני צריכה? באיזה תקציב?
ברקע איש המכירות ואמא שלי מדברים על פתח עליון/ פתח קדמי, סל"דים ותוכניות לסוגי כביסה שונים.
בשלב בזה אני מתחילה להרגיש מסוחררת.
אמרתי לאמא שלי שחטפתי כאב ראש ושאני חוזרת הביתה.
הצלחתי בקושי להגיע עד האוטו לפני שהתפרקתי בבכי.
אם מישהו היה מתבונן מהצד היה משוכנע שקיבלתי איזושהי הודעה טרגית.
בכיתי בכי תמרורים ובקושי הצלחתי להירגע.
מבחינתי זה היה הרגע שהבנתי.
הבנתי שזה שחשבתי שאני אישה עצמאית לא היה ממש ככה.
הבנתי שלמדתי, עבדתי, ניהלתי, גידלתי ילדים אולם ברוב תהליכי קבלת ההחלטות בחיי סמכתי על זה שיש מישהו שהוא "המבוגר האחראי". לא אני.
מעבר לכך הבנתי עד כמה בעצם השארתי חלקים מסויימים בחיי מחוץ לטריטוריה שלי.
כל נושאי הפיננסים, הכספים, הבנקים היו "השטח שלו".
אני אישה משכילה. בעלת תואר בכלכלה (!), אינטליגנטית, משכילה. ועדיין, לא הייתי מספיק אחראית ומעורבת בתחומי הכספים.
שמעתי על כל כך הרבה מקרי גירושים מזעזעים בהם נשים נותרו במצב כלכלי רעוע מהסיבות הללו.
הן השאירו לחלוטין ובאופן בלעדי את האחריות הכלכלית בידי הבעלים שלהן, שכאשר הפכו להיות הגרושים שלהן הם הותירו אותן ללא גרוש.
אני ברת מזל ומצבי, לשמחתי, רחוק מזה.
אולם, "סיפור מכונת הכביסה" עבורי היה סוג של אסימון שנפל והשפיע על הרבה בחירות שעשיתי מאז.
התמקדתי באימון של נשים בעסקים, ואחד מנושאי המומחיות המרכזיים שלי בעבודת האימון מול נשים קשור בנושאים של כסף ותמחור.
עשיתי קורס בנושא שוק ההון, למדתי על תחום הנדל"ן.
התנדבתי במשך שנים בעמותת "רוח נשית" שמקדמת עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות.
וכמובן, קניתי מכונת כביסה!

ומה הקשר בין רודוס לעצמאות אישית?

זה היה בתקופת חגי תשרי. אני גרושה כתשעה חודשים.
בראש השנה הבנתי שבסוכות רוב הסביבה הקרובה שלי תהיה רחוקה.
אמי ואחיי היו מתוכננים לנסיעות לחו"ל וכך גם כמה מחברותיי הטובות.
וואוו... איך בא לי לטוס לחו"ל.
אבל? אין לי כרגע עם מי לנסוע.
הרעיון - תיסעי לבד קופץ לי לראש. ביטלתי אותו כמעט מייד.
לשמחתי, זה היה אחרי שהילדים שלי שמעו אותי מעלה את הרעיון, ומתחילה להתחרט.
"איך אני אתארגן בזמן קצר כזה?
איך נסתדר?
מה פתאום לבד...? "
אף פעם לא טסתי לבד לפני כן.
שלא תבינו לא נכון.
טסתי כמה פעמים לחופשות סקי בעצמי עם 3 ילדים. טסתי לבד לפגוש את מי שהיה עד שנה קודם לכן, בעלי. אבל, לבד????
המדהים הוא שאם אנחנו פתוחים לקבל עזרה היא תגיע.
במקרים רבים כשעולים לנו רעיונות, והם נראים לנו לא סבירים או אפילו בלתי אפשריים, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לבדוק, ואנחנו מסתגרים.
אצלי הכל קרה בזכות הילדים שלי.
הם היו בני כמעט 15 וכמעט 11 (הגדול היה כבר בצבא) והם שאלו אותי מה מפריע לי לנסוע.
זה התחיל ב "תבדקי עם אבא אם אנחנו יכולים להיות אצלו". בדקתי וזה היה אפשרי.
"תחשבי לאן בא לך לנסוע?" חשבתי ובדקתי וגיליתי שרודוס היא אופציה זמינה, פשוטה ולא יקרה מדי עבורי.
טיסה לרודוס ל- 4 ימים.
ואז חזרו מחשבות האלה של "איך אני אסתדר?, מה אני אעשה עם עצמי? כל היום לבד?"
גם כאן חוכמה של ילדים היא כל מה שהייתי צריכה.
האמצעי שלי אמר לי "רודוס זה הכי מתאים לך"
שאלתי אותו, למה?
התשובה שלו הייתה "את אוהבת ים, את אוהבת ספרים. את בטח תיקחי ספר אחד או שניים. במקרה הכי גרוע פשוט תבלי בים עם הספרים שלך".
גאון הילד, נכון!?
זו הייתה מחשבה פשוטה ומרעננת.
אני לא צריכה להשיג כלום, להוכיח משהו או להספיק. אני פשוט הולכת לים עם ספר.
הים נמצא ברודוס, ובמקום לחזור הביתה אני במלון.
התשובה לחשש הבא הייתה – "מקסימום תשתעממי"
 זה רק 4 ימים. אף אחד לא מת משעמום בים עם ספר ב- 4 ימים.

כשכבר הייתי שם, ברודוס, החלטתי שאני ממשיכה עוד קצת בעצמאות שלי.
במתיחת הגבולות הפרטית שלי.
גיליתי שיש סיורי יום מודרכים לכל מיני ערים ברחבי האי, יש טברנות לבילוי בלילה, יש קזינו למי שמעוניין (לא אני).
יש מה לעשות. רק לבחור.
והשאלה החדשה שאני מתאמנת עליה: מה אני רוצה?
סיורים מאורגנים זו לא החוויה שרציתי, ברור לי שאני לא רוצה לבלות את כל הימים שלי בקבוצה מאורגנת.
מה כן? רוצה לעשות נסיעה באופן עצמאי.
נסעתי לי לבד ללינדוס בתחבורה ציבורית. הסתובבתי במפרצים בסמטאות היפיפיות. אני והספר שלי.
עצרתי לשתות ולאכול, הסתובבתי בשווקים.
החוויה העיקרית שליוותה אותי הייתה, שאני מחליטה הכל לבדי, עבורי.
אני לא צריכה להתחשב בדעות וברצונות של אף אחד אחר. מבחינתי חוויה ממש ראשונית.
ואז הגיע הזמן לבילוי לילי בטברנה. הרי לא יתכן ביקור ברודוס בלי לבקר בטברנה אחת לפחות.
קניתי כרטיס שכלל גם את ההסעה בנוסף לכל האירוח.
החלטתי שזה יהיה לי נוח ונעים יותר, מאשר להסתובב בלילה לבד ולהיכנס בעצמי לטברנה כזו או אחרת.
כשעליתי להסעה, הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה שכל הסובבים אותי הגיעו בחבורות או בזוגות.
הייתי היחידה שטסה סולו...
טוב, גם את זה צריך לעבור.
במהלך הערב, הרקדנים במופע מתחילים להזמין את הקהל לרקוד.
אני מאוד אוהבת לרקוד.
ואני יושבת.
כולי שמחה מהמוזיקה היוונית שאני מאוד אוהבת.
מתחבר לי לילדות.
עולים בי זכרונות מבית סבא שלי שמאוד אהב מוזיקה יוונית.
ואני? רוקדת בכסא. בישיבה.
כי לא נעים לקום לרקוד לבד.
ופתאום חולפת בי ההבנה שאם אני אשאר לשבת זה אומר שאני מוותרת על הרצון שלי, מכיוון שאני חוששת ממה שאולי, איזשהם אנשים, שאני בכלל לא מכירה, יחשבו עלי.
נו? אז ברור. קמתי לרקוד!

"סיפור רודוס"  לימד אותי כמה דברים חשובים שמשמשים אותי מאז ועד היום.
דבר ראשון, ל"בעיות" טכניות יש פתרונות טכניים. כל מה שצריך זה הנכונות להאמין שיש פתרונות ואחרי זה לבדוק אותם.
דבר שני, אין על הילדים. ילדים ברוב המקרים יצירתיים יותר, נבונים יותר ומסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו לעיתים נותנים להם קרדיט.
והמשמעות הרחבה יותר היא שתמיכה מהסביבה הקרובה עוזרת מאוד להגשים ולהגיע למטרות שלנו.
ודבר אחרון, האושר והשמחה שלי הם שלי. אני אחראית עליהם.
אם אני מטרידה את עצמי במה יחשבו הסובבים אותי (במיוחד כאלה שאני ממש לא מכירה) אני מוותרת על עצמי לטובת אחרים.

אז, תזכרו את זה בדרך שלכם לעצמאות, להגשמת חלומות והשגת מטרות.
מאחלת לנו שנחזור לשגרה טובה ומיטיבה במהירה.

תשמרו על עצמכם,
הרבה בריאות וחג עצמאות שמח,
אוהבת הרבה,
רוית